In summer, I went to Israel and the occupied terratories for a couple of weeks. I had the honor of meeting with some representatives of the Pirate Party of Israel there. One of them asked me to write an article for their fanzine about the history of the Berlin Pirate Party and its successes in the past. Of course, the topic can´t be covered in such a small space, but I gave my best to summarize a few key points of the past to them. Here´s what I wrote:
The history of the Pirate Party begins in Sweden where four things came together in an unprecedented manner: A society with a long tradition of sharing, one of the first countries with full access to broadband internet, a history of think tanks and organizations for free culture and finally enough people fed up with their government playing lackey for the entertainment industry. From there it was a small step of tapping into the already existing base of activists around the world that for quite some time had been seeing the need for an anti-patent, anti-copyright representation in parliaments. It just hadn’t been done by anyone so far.
In 2009 the Swedish Pirate Party won a seat in the European parliament – a surprise and the manifestation of the up to then loose movement as a political party. Suddendly elections became a goal for digital activists and advocates all around the world. With different outcomes, though. And yet, after the success in Sweden and several pundits declaring the Pirates as a one hit wonder – the German Pirate Party got 8,9% in the state elections of Berlin. But how?
It was at the Berlin campaign party after our big success in September 2011 when Rick Falkvinge told me that, in his view, activism is like digging for oil. You need to put in some energy and, then, have a lot of patience. That’s what we had in Berlin. In the 2009 federal elections we already achieved 3.4% in Berlin, which was a good sign. But that didn´t mean that the 2011 Berlin regional elections would be a cakewalk. We were around one hundred active members at that time – and there wouldn´t be any more soon as nothing really exciting happened between 2009 and 2011. Though hard to narrow it down, as the main key to the success a few things were central:
* We had a common goal: Changing the way copyright and democracy work – and prior to this to win the 2011 elections.
* From 2009 on we reached more people directly in Berlin by holding regular public meetings in all the different districts.
* As of 2010 we tried to show how democracy can look in the future by introducing a new software called LiquidFeedback, based on the ideas of LiquidDemocracy.
* We strengthend the connection to our members by taking them seriously and giving them the possibility to write and decide on Berlin´s own – broadend – party agenda which was published in the fall of 2010. * We showed our party proudly to the public by attending and organizing rallies, using our newly decided agenda.
* We had a great party fanzine that was printed and distributed in the thousands, explaining the Pirates and our ideas.
* We made everyone feel being a part of the campaign by sitting down together and envisiging a campaign strategy in a common workshop in 2011.
* We had some great campaign organizers and the best posters all over town (some 12.000 for the 3.3 mio. people of Berlin) that were actually representating our creativity, our authenticity and our sense of humor as well and that got a lot of media attention.
I think, when I look back, there is not one central strategy to be succesful as pirates. Sure, if you had to sum it up in one sentence, you could probably say key is a mixture of solidarity and decentraliziation. But even that can mean a lot in the real world. In the end, every national and regional pirate party can learn from the others but still has to go its own way. The good thing about that is, that a success in one country is laying the grounds for success in other countries but at the same time a recipe of the established powers against the Pirates in one country doesn´t necessarily mean a recipe against it in another. The Berlin success turned out to be super-fuel for the global pirate idea, skyrocketting not just the German but also other Pirate Parties around the world into new digits in the polls. But polls are not elections, elections don´t always bring change. For that matter, the fight has still just begun.
Now, the Pirates there have translated the text. Have fun reading it in Hebrew! 😉
היסטוריה קצרה של מפלגת הפיראטים הגרמנית פאביו ריינהרדט -> פאביו הוא חבר בפרלמנט האזורי של מדינת ברלין מטעם מפלגת הפיראטים הגרמנית
המפלגה הפיראטית החלה את דרכה בשוודיה, בזכות הצטלבות חסרת תקדים של ארבעה דברים:
1. חברה עם מסורת ארוכה של שיתוף
2. אחת המדינות הראשונות עם גישה מלאה לאינטרנט בפס רחב
3. היסטוריה של צוותי חשיבה וארגונים שפעלו למען חברה חופשית
4. מספיק אנשים שמאסו בכך שהממשלה שלהם רוקדת לצלילי החליל של תעשיית הבידור
משם, נדרשה רק דחיפה קטנה כדי לחבור לבסיס הקיים של אקטיביסטים מסביב לעולם, שמזה זמן רב זיהו את הצורך בנציגי ציבור שתומכים בחקיקה נגד פטנטים וזכויות יוצרים.
ב-2009 המפלגה הפיראטית השוודית זכתה במושב בפרלמנט האירופי – דבר שבא כהפתעה. זו היתה ההגשמה הראשונה של התנועה המתהווה כמפלגה פוליטית. לפתע, בחירות לפרלמנטים הפכו למטרה עבור פעילים דיגיטליים ותומכיהם מסביב לעולם, על אף תוצאות לא-אחידות בארצות השונות. ולמרות שאחרי ההצלחה של הפיראטים בשוודיה התקשורת ניסתה לקטלג אותם כהצלחה חד-פעמית – המפלגה הפיראטית הגרמנית זכתה ב-8.9% מהקולות בבחירות של מדינת ברלין. כיצד?
זה היה במסיבת קמפיין הבחירות של ברלין, אחרי ההצלחה הגדולה שלנו בספטמבר 2011, כשריק פאלקוינג‘ (מייסד מפלגת הפיראטים השוודית) סיפר לי שלדעתו אקטיביזם שקול לחיפוש אחר נפט. קודם צריך להשקיע אנרגיה ואז צריך הרבה מאוד סבלנות. זה מה שהיה לנו בברלין. בבחירות הפדרליות של 2009 המפלגה זכתה ב-3.4% מהקולות בברלין. זה היה סימן טוב, אבל זה לא אמר שהצלחה בבחירות של מדינת ברלין ב-2011 תבוא בקלות. מנינו בסביבות 100 חברים פעילים באותה תקופה – ולא האמנו שנגדל בקרוב, מכיוון שלא קרה שום דבר מאוד מרגש בין 2009 ל-2011. בכל זאת, ולמרות שקשה לצמצם את ההצלחה לרשימה מסודרת, הנה כמה מנקודות המפתח להצלחה שלנו:
היתה לנו מטרה משותפת: שינוי האופן שבו זכויות יוצרים ודמוקרטיה עובדות – וכמובן הצלחה בבחירות של 2011.
מ-2009 ואילך הגענו ליותר אנשים בצורה ישירה בכך שערכנו פגישות פומביות קבועות ברבעים השונים של העיר.
החל מ-2010 ניסינו להראות כיצד דמוקרטיה יכולה לעבוד בעתיד באמצעות תוכנת LiquidFeedback, המבוססת על הרעיונות של דמוקרטיה נזילה (יואב, בא לך לכתוב בוקסה על מה זה דמוקרטיה נזילה?).
חיזקנו את הקשר שלנו לפעילים. לקחנו אותם ברצינות ופתחנו בפניהם את האפשרות לכתוב ולהחליט לגבי המצע המורחב של המפלגה הברלינאית, שפורסם בסתיו של 2010.
הצגנו לציבור בגאווה את המפלגה בכך שהשתתפנו בהפגנות וצעדות ויזמנו אותן, על בסיס המצע החדש שלנו.
פרסמנו פנזין מפלגתי נהדר שהודפס והופץ באלפי עותקים. השתמשנו בפנזין כדי להסביר מהם פיראטים ומה הרעיונות שלנו.
גרמנו לכולם להרגיש חלק מהקמפיין. ישבנו יחד והגינו אסטרטגיה לקמפיין בסדנה משותפת ב-2011.
היו לנו רכזי קמפיין מעולים ואת הפוסטרים הכי טובים בעיר (כ-12,000 פוסטרים בעיר של כ-3.3 מיליון איש), שבאמת הצליחו לייצג את היצירתיות, האותנטיות וחוש ההומור שלנו – ומשכו אלינו הרבה תשומת לב תקשורתית.
במבט לאחור אני חושב שאין יאררררסטרטגיה (יארררר לא במקור, המתרגם) מרכזית אחת להצלחה כפיראטים. אם בכל זאת לסכם את זה במשפט אחד, אפשר לומר שהמפתח הוא שילוב של סולידריות וביזור כח. לאמירה הזאת יש הרבה משמעויות שונות בעולם האמיתי. בסופו של דבר, כל מפלגה ארצית ומקומית יכולה ללמוד מאחרות, אבל עדיין צריכה לצעוד בדרך משלה. הצד החיובי של זה הוא שהצלחה במדינה אחת מניחה את התשתית להצלחה באחרות, אך במקביל, הממסד לא יכול להעתיק בקלות דרכי פעולה נגד הפיראטים ממדינה אחת לאחרת.
ההצלחה בברלין התגלתה כדלק חזק במיוחד עבור הרעיון הפיראטי העולמי וקידמה בסקרים לא רק את המפלגה הגרמנית, אלא מפלגות נוספות מסביב לעולם. אבל הסקרים הם לא הבחירות, וגם בחירות לא תמיד מובילות לשינוי. במובן הזה, המאבק רק התחיל.